לפני כל תחילת ביצועו של כל תהליך הקשור לקרקע (כתכנון וביצוע דרך עפר, הנחת יסודות למבנה, יעודה של קרקע לחקלאות וכן הלאה) קיים צורך לבדוק את טיבה של הקרקע המדוברת, איכותה והתאמתה למטרה הספציפית. זאת, מאחר והקרקע היא זו האמורה לספק את הבסיס האיתן והיציב לכל דבר שנבנה עליה, ולכן, לפני שמבצעים עליהם כל תהליך

בטון הוא החומר העיקרי המשמש לבניין והוא מבוסס על תערובת חול, צמנט, חצץ ומים. לאחר ייצורה של התערובת במפעל בטון, היא מוסעת אל אתר הבניה במערבל הבטון. כיום, מרבית הבטון המשמש לבניה מיוצר במפעלי בטון ורק חלק קטן ממנו מיוצר באתרי הבניה ומשמש, ספציפית אך ורק את אתר הבניה אשר בו הוא מיוצר. הבטון המיוצר

האספלט, אותה תערובת כהה שאותה אנחנו מכירים מהכבישים ומהמדרכות באזורים הישנים יותר, הוא תוצר לוואי של נפט. מתוך ניסיון לחסוך ולמנוע בזבוז, בתי הזיקוק לנפט ניסו למצוא שימוש יעיל גם לחומר זה. לאספלט יש יכולת איטום מים, ולכן משתמשים בו, בנוסף לסלילת כבישים ומדרכות, גם במקומות בהם קיים צורך בבידוד מפני חדירת מים (למשל, איטום

סלילת כבישים נחשבת לאחד מהאתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני קבלן או חברה. זאת, מאחר וקיימות אינספור נקודות כשל, שבגללן, הכביש הנסלל עלול שלא לענות על הדרישות שלשמן הוא נסלל. מפיזור שאינו אחיד של האספלט המיושם, דרך סגרגציה ועד למרקם לא אחיד של פני הכביש בשל פיזורם של אגרגטים גסים מידי – לא חסרות בעיות אפשריות.